פסק-דין בתיק ע"פ 954/12

המשנה לנשיא מ' נאור:

           נגד המערערים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות קשירת קשר לפשע וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. במסגרת הסדר טיעון שנערך עימם, תוקן כתב האישום, והמערערים הודו במיוחס להם. על סמך הודאתם זו, הרשיע בית המשפט המחוזי את המערערים בעבירות שנכללו בכתב האישום המתוקן. במסגרת ההסדר סוכם כי המדינה תוכל לטעון לעונש של עד שנתיים מאסר וההגנה תוכל לטעון באופן חופשי. המדינה עתרה להטיל על המערערים עונש מאסר בפועל לתקופה של שנתיים. בית המשפט המחוזי אימץ את העונש לו עתרה המדינה והעמידו על הרף העליון של הסדר הטיעון. המערערים טוענים כי בית המשפט המחוזי החמיר בעונשם יתר על המידה, בהשוואה לעונשים שהוטלו על מעורבים אחרים בפרשייה שבגינה הורשעו. נטען כי הפער בין העונשים שהוטלו עליהם לבין העונשים שהוטלו על המעורבים האחרים בפרשה, מהווה פגיעה בעקרון אחידות הענישה, ומצדיק הקלה בעונשם. המדינה טוענת כי עונשם של המערערים הולם את מעשיהם, וזאת גם בהתחשב בעונשים שנקבעו ליתר המעורבים. לאחר בחינת טיעוני הצדדים, אציע לחברי לדחות את שני הערעורים.

כתב האישום

1.        נגד המערערים ושישה אחרים הוגש כתב אישום בו גוללה המדינה פרשיית מעשי מרמה, שבמסגרתם הלווה בנק לאומי ללווים שונים הלוואות סולו (קרי, הלוואות הניתנות מבלי שהלווים נדרשו להעמיד ביטחונות כנגדן - מ.נ.). ברקע מעשי המרמה הייתה חברות ארוכת שנים בין מאיר עובדיה (להלן: מאיר) שהינו אביו של רפי עובדיה, המערער בע"פ 954/12 (להלן: רפי), לבין מנחם פרידמן (להלן: פרידמן) מנהל הסניף המרכזי של בנק לאומי בתל אביב (להלן: הבנק). כאמור, כתב האישום נגד המערערים תוקן במסגרת הסדר טיעון שנערך עימם.

2.        לפי האישום הראשון שבכתב האישום המתוקן, קשרו המערערים ומאיר קשר לקבל במרמה כספים מסניף הבנק המנוהל על ידי פרידמן, ולהעבירם למערערים. במסגרת קשר שנוצר בין מאיר לפרידמן, סוכם כי מאיר ישלח אל פרידמן אנשים, (להלן: הלווים) ואלו יפתחו חשבון בסניף שבניהולו של פרידמן. הלווים יגישו לבנק בקשות להלוואות סולו על בסיס הצהרות עושר כוזבות שימסרו לבנק. על פי הסיכום, פרידמן, אשר מתוקף תפקידו היה מוסמך לאשר הלוואות סולו, יאשר את בקשות הלווים מבלי לבדוק את הנתונים המוצהרים בהצהרות העושר, לעיתים תוך מודעות לכך שמדובר בתצהירים כוזבים.

           כתב האישום המתוקן מונה שלושה לווים אותם הפנו המערערים לפרידמן כחלק מהקשר: מרדכי בנבנישתי, עופר דגמי ומיכאל קורנבליט (להלן: בנבנישתי, דגמי ו-מיכאל). במסגרת הקשר סוכם כי כל אחד מהשלושה יגיע לסניף הבנק שבניהולו של פרידמן, שיהיה מוכן לבואם. לאחר מילוי הצהרת עושר פיננסי, יאשר פרידמן את הלוואות הסולו ללווים. עוד סוכם כי מיד לאחר קבלת ההלוואה, יעבירו מבקשי האשראי את הכספים שיקבלו לידי המערערים. בעניינו של בנבנישתי, סוכם כי האחרון יעביר חלק מכספי ההלוואה למערערים. הקשרים התממשו, וכפי שיתואר בהמשך, קיבלו הלווים את הלוואות האמורות, בהסתמך על הצהרות עושר כוזבות, ותוך שפרידמן מציג אותם, בכזב, לאנשי הבנק כמי שמוכרים לו אישית וכבעלי יכולות פיננסיות הולמות לצורך קבלת ההלוואה. כתב האישום ייחס למערערים עבירה של קשירת קשר לבצע פשע (קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות) לפי סעיף 499(א)(1)לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

3.        על פי האישום השני, קשרו המערערים קשר עם דגמי, חברם הקרוב, לפיו יישלח דגמי אל משרדו של פרידמן בבנק, ויבקש הלוואת סולו בגובה 3 מיליון ש"ח, על סמך הצהרת עושר כוזבת. מאיר קבע עבור דגמי פגישה עם פרידמן. במסגרת הפגישה בין פרידמן לדגמי, אושרה בקשתו של דגמי להלוואת סולו בגובה 3 מיליון ש"ח בתנאי שימלא הצהרת עושר. דגמי מילא הצהרת עושר כוזבת בה הצהיר על בעלות בנכסים רבים והחזקת סכומי כסף גדולים. פרידמן, שלא בדק את נכונות הצהרתו של דגמי, הורה לפתוח לדגמי חשבון ולהעמיד לרשותו מסגרת אשראי של 3 מיליון ש"ח, תוך שהוא מציגו כאדם מבוסס המוכר לו היטב. דגמי משך 3 שיקים בנקאים בסך כולל ש"ח 2,991,500 ש"ח, והעבירם לידי המערערים. לאחר שישה תשלומים אשר שילם כסדרם, החל דגמי לצבור פיגורים בתשלום החוב. כתב האישום מציין כי ששת התשלומים האמורים, שולמו לבנק באמצעות חברה בבעלותם של המערערים (להלן: החברה). בגין מעשיהם, הואשמו המערערים בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין.

4.        על פי האישום השלישי, קשרו המערערים קשר עם מיכאל, שהינו אחיו של אייל קורנבליט המערער בע"פ 1042/12 (להלן: אייל), לקבלת כספים במרמה מבנק לאומי. בהנחייתו של אייל, נשלח מיכאל לסניף הבנק שבניהולו של פרידמן, וביקש הלוואה בסך 2.7 מיליון ש"ח. מאיר תיאם פגישה בין מיכאל לבין פרידמן, שבסופה אושרה למיכאל ההלוואה האמורה, זאת בהסתמך על הצהרת עושר כוזבת שנתן. מיכאל משך שלושה צ'קים מחשבון הבנק שפתח לצורך קבלת ההלוואה, בסך 2,670,000, העבירם לידי אייל, וזה הפקידם בחשבון החברה. לאחר שהחברה שילמה שלושה תשלומים לכיסוי ההלוואה על ידי החברה, החל מיכאל לפגר בתשלומי חובו. מיכאל פנה אל הבנק והשיג מספר דחיות במועדי תשלום ההלוואה, אך אלו תמו מבלי שעמד בתנאי ההחזר החדשים שנקבעו לו. בהמשך לאירועים אלו, פנו גורמים מהבנק אל פרידמן, שבינתיים קודם לתפקיד אחר, וזה ביקש מהם שלא להפריש את חובו של מיכאל, המוכר לו כאדם "עשיר מאוד". לבסוף, הוחלט בבנק על הפרשת חובו של מיכאל, בשל אי עמידה בתנאי החזר ההלוואה. בגין מעשיהם, הואשמו המערערים בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין.

5.        באישום הרביעי, מתוארים האירועים במסגרתם הועמדה לבנבנישתי הלוואה בסך 2,750,000 ש"ח בנסיבות דומות למתוארות באישומים השני והשלישי. בנבנישתי העביר 2.4 מיליון ש"ח לחשבון בנק של חברה בבעלותו, ומשך סכום של 329,000 ש"ח במזומן. מאוחר יותר, העביר בנבנישתי לחברה שבבעלותם של המערערים סכום של 700,000 ש"ח. בגין מעשיהם, הואשמו המערערים בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין.

ההליכים בבית המשפט המחוזי

6.        כאמור, המערערים הגיעו להסדר טיעון עם המדינה, במסגרתו תוקן כתב האישום המקורי שהוגש נגדם. במסגרת התיקון נמחקו מכתב האישום המקורי שני סעיפי אישום, אשר ייחסו למערערים קבלת 5 מיליון ש"ח במרמה. סוכם כי המדינה תעתור להטיל עונש מאסר בפועל למשך שנתיים לכל היותר, וההגנה תוכל לטעון לעונש באופן חופשי. עוד סוכם כי על המערערים יוטל קנס בסך 150,000 ש"ח. בהתאם להסדר, הודו המערערים במיוחס להם בכתב האישום המתוקן ובית המשפט הרשיע אותם במה שיוחס להם.

7.        בשלב הטיעונים לעונש, טענה המשיבה כי העבירות בהן הורשעו המערערים חמורות, והגדירה אותם כ"מנוע של העשייה העבריינית בתיק". המשיבה עתרה להטיל על המערערים עונש ברף גבוה מזה שקיבל מיכאל קורנבליט, אשר עליו הוטלו 9 חודשי מאסר בפועל. כן התבקש בית המשפט להחמיר בעונשם של המערערים יותר מכפי שנעשה בעניינו של מאיר, זאת מכיוון שבעונשו של האחרון נשקלו שיקולי חסד, בשל טיפול וסיוע שהוא נותן לאשתו ולבנו החולה. המשיבה הסבירה את העונש הקל שניתן בעניינם של שני נאשמים אחרים בפרשה, בחומרה הפחותה שהייתה בעבירות בהן הורשעו וכן בעובדה כי הללו עומדים בהחזרי ההלוואות שניתנו להם.

8.        באי כוח המערערים עתרו לבית המשפט שלא להכביד בעונשם של המערערים ולאמץ בעניינם את רף הענישה בו נהג בית המשפט בעניינו של מיכאל.

           באת כוחו של רפי הדגישה בדבריה את הודיית מרשה בכתב האישום המתוקן, את נטילת האחריות מצדו, ואת החיסכון בזמן שיפוטי. עוד הפנתה לתיקונים המהותיים שנערכו בכתב האישום המקורי. לטענתה, רפי לא ביקש לבצע תרגיל "עוקץ", אלא מדובר בבעליה של חברה מסחרית שקרסה, אשר ניסה לגייס כספים כדי לסייע לחברה להמשיך ולהתנהל. עוד נטען כי אין להתעלם מהעונש הקל שנגזר על מאיר, אביו של רפי, שהיה הציר המרכזי בפרשיית המרמה, ועל כן יש לגזור גזירה שווה מעונשו. עוד הוסיפה וטענה כי נסיבותיו האישיות של רפי מחזקות את המסקנה כי יש להקל בעונשו. בכלל זה הצביעה באת כוחו של רפי על מחלת אחיו ועל תפקידו של רפי בסיוע בטיפול בו. כן התייחסה לעברו הפלילי הנקי של רפי ולהשפעות הקשות שהיו לניהול ההליכים נגדו על חייו האישיים. גיסתו של רפי, אשתו של האח החולה, העידה מטעמו ותיארה בפניי בית המשפט כיצד הוא מסייע לה בהתמודדות עם מחלתו הקשה של בעלה-אחיו. רפי הביע בדבריו בפני בית המשפט חרטה על מעשיו וביקש להתחשב בו בעת הטלת העונש כדי שיוכל לחזור לקיים חיים נורמטיביים.

           בא כוחו של אייל הדגיש בפניי בית המשפט המחוזי כי מרשו לא היה הוגה תוכנית המרמה וכי פעילותו נמשכה זמן קצר יחסית. נטען כי המערערים ביקשו להגדיל את נפח הפעילות של עסק חוקי שהיה בבעלותם. לשם כך נזקקו לכספים נוספים ורפי הציע למנף את הקשרים שיש לאביו עם פרידמן. עוד טען כי המערערים התכוונו להחזיר את כספי ההלוואה וכי אייל כלל לא התכוון לבצע את המעשים, אלא נסחף אחר הפעילות הכלכלית של מאיר. בדומה לנטען בעניינו של רפי, טען בא כוחו של אייל כי לא ניתן לנתק את הדיון בעניין העונש הראוי לו מרף הענישה שנקבע בעניינם של מאיר ומיכאל.

9.        בית המשפט המחוזי קבע כי אומנם יש צדק בטענת המערערים לפיה הציר המרכזי בפרשה היה מאיר, אך פעילותם של המערערים, שכללה גם הפעלת אחרים, הייתה מהותית לביצוע העבירות. בית המשפט קבע כי בשל נסיבותיו האישיות החריגות של מאיר, לא ניתן לגזור גזרה שווה מהעונש שהוטל עליו לעניינם של המערערים. בית המשפט עמד על ההבדלים בין המערערים לבין מאיר ובכלל זה: גילו המתקדם של מאיר; תרומתו לעם ולחברה; מצבה הבריאותי של אשתו, המרותקת למיטתה עקב ניתוחים בעמוד השדרה; מחלת הסרטן ממנה סובל בנו, והעובדה כי מאיר הוא האיש המטפל בו באופן יומיומי. בית המשפט קבע כי העונש הקל שנגזר על מאיר בבית המשפט המחוזי - 8 חודשי מאסר בפועל - כלל לא הלם את חומרת המעשים בהם הורשע, וניתן אך ורק בשל נסיבותיו האישיות הקשות. נקבע כי הענישה המקלה בעניינו של מאיר, לא תוכל להכתיב את רף הענישה לגבי המעורבים האחרים בפרשה. בית המשפט התייחס גם לעונש שהוטל על מיכאל ועמד על ההבדלים בין חומרת מעשיו לבין חומרת מעשי המערערים. בין היתר, הצביע בית המשפט על העובדה כי מיכאל העביר, לבקשת אייל, אחיו, את כל כספי ההלוואה שקיבל לחברה שבבעלות המערערים וכי מעשי המרמה נחשפו עקב פניית בא כוחו של מיכאל לבנק לאומי.

           בגזר הדין נקבע כי מעשיהם של המערערים הם מעשים מתוכננים ושיטתיים. נוכח מהות המעשים והסכומים בהם מדובר במקרה זה, גם הרף הגבוה שנקבע במסגרת הסדר הטיעון הינו, בנסיבות העניין, רף מקל. בית המשפט הוסיף וקבע כי אף שכליאתם של המערערים עשויה להסב פגיעה בבני משפחותיהם, הרי שאין למערערים להלין אלא על עצמם. בית המשפט הדגיש את חובתו של בית המשפט להגן על האינטרס הציבורי. כאמור, גזר בית המשפט על המערערים עונש מאסר בפועל של 24 חודשים, 15 חודשי מאסר מותנה וקנס של 150,000 ש"ח.

הערעורים

10.      על גזר דינו של בית המשפט המחוזי הוגשו הערעורים שבפנינו.